פחד

מה שהכי מפחיד אותי - היא אמרה- הוא לגלות שהתינוק החליק החוצה בלי ששמתי לב. זה מתקדם לי מהר מדי. כך היא אמרה והחלה לרעוד. ואז פתחה פנקס והקריאה: ״רעידות הן תופעת לוואי נפוצה לאחר אפידורל״. 

כל זה לאחר שנמסרה לי ב6:47 בבוקר היולדת בלידתה  הראשונה, אשר הפתיחה שלה קפצה מ2 ל8 במהלך ביצוע האפידורל. 

ואז בעודי מציגה את עצמי לא חיכתה ואמרה- ואני רוצה שני דברים. בבקשה. 

שתנגבי אותו, כי אני לא אוהבת לראות דם ואני לא רוצה שהוא ירגיש שאני נגעלת ממנו. אבל את המשחה הלבנה? תשאירי. כי אמרו לי שזה טוב לעור. ואני רוצה למרוח אותה על הפנים. 

ואז לאחר שינוי תנוחה לישיבה- כי לפתע תקף אותה הרעב ובעלה רץ והביא לה לחמניה של שבת- לעסה והקריאה מתוך הפנקס- אז עכשיו יש לי עוד שעתיים עד לפתיחה גמורה? ובבקשה תחתכי אותי רק אם חייבים? ושכחתי את השמן שקדים אני לא מאמינה!

צחקתי בקול רם, התיישבתי על המיטה שלה, הנחתי יד על ברכה ואמרתי- 

את כל כך מלאה בידע, והראש שלך מחשב כל כך הרבה חישובים. 

איך אני יכולה לעזור לך לנקות קצת את כל המתח המחשבתי הזה?

ובכלל- מאיפה מגיע הפחד ללדת מהר??

פתאום היא הרצינה ואמרה- אני כבר בת 25 אבל אמא שלי עד היום בטראומה מהלידה שלי. היא אומרת שתוך שעתיים יצאתי החוצה והיא חשבה שהיא הולכת למות. 

ואני? כל החיים מפחדת מלידה שתתקדם מהר מדי. 

ואז הבנתי. ואמרתי ברוך- יקירה אחת, תרשי לי להגיד לך משהו. חשוב. כל הידע והפנקס הזה וכל רשימת הבקשות- הן קופסה חזקה שמחזיקה בתוכה את חרדת הלידה של אמא. את טראומת הלידה שלך עצמך. 

תרשי לי להגיד, בעדינות, שאת יכולה להרשות לעצמך להיות כאן ועכשיו, בלידתך שלך את בנך, ולזכור שגם אם את מתקדמת בקצב נהדר זו ממש לא חייבת להיות טראומה. הטראומה הזו היא לא שלך בכלל. 

והשארתי אותם בשקט, בחדר. 

תהיתי ביני לבין עצמי אם הגזמתי, אם נכנסתי לאיזור לא לי... אבל נקראתי לחדר מעט אחרי והיא מחייכת פתאום ופניה רכות יותר. ובעלה מסביר- זה גם מה שקרה לאחותה. כולן חיות עם אותו הפחד. 

והיא ממשיכה- אני מרגישה טוב דווקא. כשאני חושבת על זה. 

לא יותר משעה אחרי כן- היא לחצה לחיצות אפקטיביות ללא כאב כלל, וילדה תינוק מתוק ביותר. והרגישה ממש ממש לא בטראומה. היא הרגישה מאושרת. 

גם בזמן התפירה לאחר מכן לא הניחה את תינוקה מידיה. 

שאלתי אותה בצחוק- נו אז איך זה ללדת? 

והיא עונה בעיניים זוהרות- זה נהדר!!! 

 ליטפתי את ראשה ואמרתי לה- כמה אני שמחה בשבילך שיצרת לעצמך את סיפור הלידה שלך... 

ויצאתי מהחדר, בתחושה שמציאות חדשה נרקמה במשפחה הזו. איזה קסם.