רגע של שקט

משמרת עמוסה, הכל מרגיש כמו בלאגן, אני עם סטודנטית מתוקה וזה נחמד אבל מוסיף מלל ועוד חלק מהמוח שמוקדש לה…

ובתוך כל זה ״מורידים לך לידה רביעית לפיטוצין״… וכבר היא מגיעה. הבעה לא ברורה על פניה.

היא אחרי שלוש לידות לא קלות, היא לא מרגישה כל כך תנועות, היא סובלת מסימפיזיוליזיס קשה ביותר משבוע צעיר וכואב לה הכל בטירוף…

אני נכנסת עם הסטודנטית לחדר, ולוקחת נשימה. מסיטה את הוילון כמו רגע לשים את כל הבלאגן מאחוריי. רוצה להתרכז רק בה.

-מה שלומך? אני שואלת.

ועוד לפני שהיא פוצה פה לענות נפתחת דלת המלווים, ובצעד נחוש נכנסת אישה צעירה - ועונה-

היא גמורה. היא לא ישנה כל הלילה. אני מציעה שתעשי לה חוקן, סטריפינג ואפידורל. אחרי זה נראה.

וואו! אני כמעט עושה פיזית צעד לאחור

ושואלת- מי את בשבילה?

אני אחותה הגדולה, כבר ילדתי כמה ילדים. יש לי נסיון.

מצויין! אני עונה לה, ולוקחת עוד נשימה. אני שמחה שאת פה לשמור על אחותך, אבל בואי לפני הכל ביחד נבין רגע מה לה יש לספר לנו. בסדר?

כל העיניים מופנות אל היולדת, והיא מצידה מחפשת מילים-

ואומרת בלחש- אני לא רוצה אפידורל….

היתה לי חוויה רעה עם אפידורל בלידה הקודמת… ואני מפחדת.

אוקי, אני אומרת. זו התחלה. ומכאן אני מבקשת שהיולדת תנחה אותנו על פי רצונותיה, והמלווים- ילוו.

ואחותה שואלת ספק אומרת- אולי בכל זאת תבדקי אותה ותעשי לה… ומתווה בתנועת יד עם אצבע רמז לסטריפינג…

כאן אני כבר אומרת באסרטיביות-

אני לא בודקת אותה עכשיו ולא נוגעת בה. עוד אין לה צירים. ובכלל- היא היולדת והיא תקבע מה יקרה בגוף שלה ובחדר הזה. זו הלידה שלה…

ושם פתאום נפתח מרווח נשימה, והיולדת ביקשה לגשת לשירותים.

וכשחזרה נינוחה יותר הסברתי לה על התהליך, הדגשתי בכל משפט שני שהלידה היא שלה ושלה בלבד. ושכולנו כאן בשבילה ועבורה.

התחלנו להזליף פיטוצין, וכבר במינון המינימלי החלו להופיע צירים סדירים.

והיא מתפתלת סובלת כל האגן כואב לה, ואחותה יוצאת לרגע מהחדר.

אז ניגשתי אליה והנחתי יד רכה על כתפה-

בואי נבדוק רגע מה באמת נכון לך. בואי נמצא את הקול שלך. כבר ילדת. את מכירה את עצמך. התחברי פנימה רגע בשקט… אני פה איתך.

והנחתי לה.

וכעבור כמה דקות היא קוראת ואומרת- אני באמת גמורה ובאמת כואב לי נורא. אני פשוט מפחדת מההרדמה. וגם הייתי צריכה להבין בעצמי למה אני זקוקה.

תוכלי להיות איתי בזמן האפידורל?

בוודאי! אני אומרת.

ודלת המלווים סגורה כעת.

ואפידורל מבוצע בקלילות ומשפיע נהדר.

והנה היא נינוחה ורכה. פניה מחייכות.

היא מספרת לי על עצמה, על הלידות הקודמות. אני שם איתה לגמרי.

הבדיקה הראתה 2 סמ של פתיחה וצוואר רך מאוד. ובתוך הרוגע והשקט והחיבור שלה לעצמה אני אומרת ברוך-

קחי את הזמן לו את זקוקה. התנאים מעולים, את תתקדמי נהדר, אני בטוחה.

יש עוד משהו שאני יכולה לעשות עבורך?

והיא מחייכת- שמחה שדלת המלווים סגורה היטב.

בתוך השקט הזה לא עובר זמן רב והיא מרגישה משהו קצת אחר באגן- והנה הראש כמעט מבצבץ.

ברגליים צמודות זו לזו התינוק מחליק החוצה הישר אל זרועותיה, נוצץ ובריא.

ורגע אחרי כן נפתחת הדלת ופנימה נכנסת בצעקות שמחה אחותה-

לא מאמינה!!!! כמה מהר ילדת!

פיספסתי הכל!

זה בסדר- עונה היולדת לאחותה. לא הייתי לבד ואנחנו מחייכות זו לזו.

אני מסיימת עם לידת השילייה וטיפולים אחרונים ומניחה להן לשמוח את שמחת הלידה שהסתיימה לה בשלום ובמהירות.

חוזרת אל הבלאגן שבחוץ, וכל כך שמחה בשבילה שמצאה את הקול שלה בתוך הרעש הגדול…

#מיילדת

#אוהבתאתהעבודהשלי