שיעורים

מתחילה משמרת בשבת בבוקר, מחליפה מיילדת מהממת שמאחרת להסעה, והיולדת שלה בפתיחה גמורה ומוניטור לא טוב, ״צריכה״ ללחוץ וללדת וטוב מוקדם ממאוחר…

אני נכנסת בעדינות, מסיטה את הוילון, נכנסת בתחושת הדרת כבוד לחדר בו כבר נעשתה כברת דרך ונוצר קשר…

סליחה שאני מגיעה עכשיו בדיוק- כשאת כבר קשורה למיילדת שליוותה אותך עד עכשיו…

אני יודעת שזה שינוי לא פשוט, ומבטיחה להקשיב לך ולתת לך כל מה שאוכל. את מרשה לי?

היא חייכה, וקיבלה אותי אל חדרה, אל הרגע המקודש של לידת ביתה השביעית.

לאחר שני רגעים מגיעה האטה ממושכת, ואני מעודדת ללחוץ (למרות אפידורל חזק) והנה הראש מגיע, מגיח, אני מגנה בעדינות והתינוקת נולדת, נושמת לרווחה, וקשר אמיתי הדוק מתגלה בחבל הטבור. איזה נס גלוי. לידת שביעית- וראשונה ללא תפרים, איזה נס גלוי #2.

ואז מספרים לי שבחדר אחר ישנה יולדת שצריכה יחס, כי הם מתלוננים שלא מתייחסים, כי היא בלידה ראשונה ואומרת שלוחץ לה נורא, ואמרו שהיא פתיחה גדולה והיא בלי אפידורל, נכנסה ממש לפני 10 דקות…

אני נכנסת לחדר, ומצאת אמא יושבת על כיסא, בעל עומד מאחור ונערה שכובה המומה במיטה, מחוברת למוניטור.

אני מרגישה שעלי להגיד שאני פה, אתכם- לגמרי פה. אתם לא לבד…

ואני אומרת, מחייכת אליהם ומתקרבת.

והיולדת בת 20, שכובה על המיטה ופניה מתעוותות קלות-

לפני הכל- מה שלומך? אני מתיישבת לידה ומרגיעה.

״אני לא יודעת, לא הרגשתי בכלל צירים ואמרו לי שהפתיחה גדולה, הכניסו אותי לפה וזהו. מאז לא בדקו אותי. אני לא יודעת אם אני בלידה בכלל״

מה את מרגישה? שאלתי

״שלוחץ לי״

בואי נבדוק ונראה? מה את אומרת?

היא מהנהנת ברצון, ואני בודקת ומחייכת אליה חיוך גדול-

את יודעת בדיוק מה קורה לך בגוף, את יודעת מי את. וגם אם לא כאב לך כמו שסיפרו לך שצריך- את ידעת להגיע, והנה את פה. ותקשיבי- הראש ממש קרוב! את עוד מעט יולדת😌

כך, על צידה, עם אמא נרגשת שעוזרת לה לאחוז ברגלה ומתפעלת בדמעות משיער הנכדה שמבצבץ לו למטה,

כך היא נשפה קצת, ולחצה קצת, ובכל ציר עודדתי אותה כשהיא ממשיכה לומר- אני לא יודעת מתי זה ציר,

ואני עונה-

את יודעת נפלא, את יודעת בדיוק, תעצמי עיניים אם צריך, תתכנסי פנימה לעצמך- ותעשי מה שהגוף מבקש. את יודעת.

אני לא ממהרת לשום מקום, זה יקרה כשאת תרגישי שזה נכון לך.

ובכל פעם מחדש, במשך שישה צירים היא בדקה ומצאה והקשיבה,

וילדה תינוקת שמנמנה להפליא (וקרע קטנטן ממש!) פשוט ככה. פשוט כי הרשתה לעצמה לשמוע את עצמה. וזהו.

ובזמן שטיפלתי בשילייה, בפיטוצין, בידונים ובסביבה קראתי לפתע בשמה והישרנו מבט זו אל זו- התינוקת חבוקה בגאווה בזרועותיה-

את לומדת בגיל מאוד צעיר שיעור שלוקח לנשים שנים רבות ללמוד יקירה, אמצי אותו אל ליבך-

את יודעת מה טוב לך, את ורק את.

היי אמיצה, חיי את צו ליבך. את באמת יודעת.

חיוך רך ומבין עלה על שפתיה, איזו נערה חכמה.

השארתי אותה עם אמה הדומעת ובעלה הנרגש, ותינוקת אחת ש(הלוואי) ותגדל עם אמא שלמה יותר🙏🏻

ואחרי כל זה, לידה שנייה סוערת בציריה החזקים, התכופים.

כתפיים מורמות, לסתות חשוקות… חייבת אפידורל!!!! ובעלה-

בעיניים אוהבות כל כך עומד לידה ומתחנן- קחי ממנה את הכאב. אפידורל. מהר. בבקשה.

ואני ממהרת! עושה את כל הפעולות הנכונות לאפידורל מהיר, במקביל לוחשת לה -תרפי כתפיים, שחררי את הלסת… תוך דקות ספורות ממש היא מוכנה וקוראים למרדים ואזזזז

היא אומרת בדמעות- ירדו לי המים! וציר לחץ עצום הגיע והיא צועקת כמה כואב לה…

אני מחזיקה אותה חזק חזק ואומרת לה בקול ברור- יפה שלי- את יולדת. התינוק שלך ממהר לצאת וזה לא בשליטתך.

מה שכן- זה יגמר ממש עוד מעט, אני מבטיחה!

והיא מסתכלת עלי בעיניים יפות מלאות דמעות ומהנהנת, עולה ונשכבת על צידה אינסטינקטיבית. מושכת רגל בציר הבא וצועקת- כואבבב ליייייי

והראש מבצבץ. ונשימות מהירות שאני מרגיעה ביד רכה רכה ואני נושמת איתה,

זה תיכף נגמר יקירה. את גיבורת על! כבר זה מאחורייך!

ועוד ציר ועוד שאגה והראש בחוץ, ואז תיכף גם הגוף ואז השקט המבורך של תינוק מתוק מצייץ ואמא שנושמת את עוצמתה ואת הריקנות של רגע של אחרי.

ובעלה אומר לה - ואני דומעת בעצמי- כמה טוב שצעקת אהובה!! אני כל כך גאה בך על הקול שהשמעת. זה עוזר לכאב, את נהדרת! ואני מוסיפה- אנחנו יולדות בשיאנו, אנחנו חיות מופלאות, והוא ממשיך להלל את אשתו היפה והחזקה והיא אומרת- זה לא אני בכלל זה פשוט קרה.

וכולנו ביחד לוקחים נשימה.

זה פשוט קרה ואת פשוט התמודדת מדהים,

וכמה אתה תומך בה נפלא.

וכך יצאתי מחוייכת, משאירה את הזוג המתוק הזה לנשום ביחד בשקט…